טעמי המנהגים ר״א

1 טעם. שכל הברכות מברכין בורא ובברכת שהכל מברכין נהי'. כיון שתקנו ברכה זו על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בעלי חיים והיוצא מהן ע"כ אין לומר בהם בורא שעיקר בריאתם לא לכך היתה וראי' לדבר אדם הראשון שלא הותר לו בשר באכילה. אבודרהם:

2 קונטרס אחרון ובברכת שהכל מברכין נהי'. ופי' של הברכה של בורא נפשות כך הוא. בורא נפשות רבות וגם כל מה שהם היו חסירים מהם אם לא נבראו מפני שהיו צריכין להם והכרחיים הם להם לצורך קיום חיותן כמו לחם ומים. וזהו פי' של וחסרונם. וגם יהא ברוך על כל הדברים שברא ואינם הכרחיים להם. ולא היו חסירים מהם אם לא בראן שאינו אלא להתענג בהם להחיות נפש ולהברותם על צד היותר טוב והם הפירות וכיוצא בהן. לבוש סי' ר"ז. ובש"ע האריז"ל כתב הטעם שבברכת שהכל אנו מזכירין בריאת הנפשות וחסרונם שהוא כללות כל הנבראים. כי המים הם מגדלים הצמחים והזרעים וכל חסרוני האדם. ולכן כיון שהמים סיבת הכל אנו כוללים הכל בהם גם כפי הסוד כי הכל נמשך מהמים שהם החסדים שמהם הנשמות יוצאים וכל הבריאות וז"ש באברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן כי אברהם הוא בחינת חסד שהם סוד החסדים מים: ובספר דברת שלמה וישב כתב מה שתקנו בברכה אחרונה בורא נפשות רבות וחסרונם. ר"ל כל מה שנחסר לאדם מחלקו וחיותו ונשמתו נשלם ע"י אכילתו או מלבושיו ושאר הנאותיו אם משליך על ד' יהבו הוא מדריכו ומזמין לו כפי הנאות לו לתלקו ולנשמתו כמ"ש מד' מצעדי גבר כוננו כו'. ולכך כתיב בכל דרביך דעהו וכו'. ולפעמים הוא צריך לילך ולעשות איזה דבר ולשים לדרך פעמיו. ויבא מזה איזה מצוה או קידוש השם. או יגמור איזה שידוך ע"י גלגל כן צריך האדם הנלבב אשר עיני שכל לו לבטוח בד' ואעפ"כ אם יראה שיזדמן לו איזה דרך או איזה מעשה אף שלפי הנראה הוא דרך הטבע כדרך כל הארץ. ידע נאמנה שהיא בהשגחה פרטית מהבורא ית"ש. ואולי יבין ויראה איזה מצוה או איזה קידוש השם או עובדא שרצון הבורא ב"ה בו ויעשה בדרך הילוכו. וזשחז"ל מאן דביש ליה בהאי מתא ליזל למתא אחריתי. ולא קשה למה לא יבטח ולא ישען באלהיו כי אע"פ שהוא בעל בטחון ויכול הקב"ה לעזור לו בכאן. יחשוב אולי רצון הבורא ית' שאשים לדרך פעמי ומיני' וע"י יתקלס עילאה. ולכך ליזיל למתא אחריתא. וכן הוא בעניני פרנסה או בשאר עניניו כ"מ שמזדמן לפניו יתשוב כן אע"פ שהוא בעל בטחון אולי רצון הבורא ב"ה בזה כנ"ל. ומכ"ש כשנעשה איזה דבר שלא כדרך הטבע רק דרך נס ופלא. ובודאי ראוי לחשוב שזהו בודאי מהשגחת הבורא ב"ה. והנה ראוי ונכון להשגיח ולראות שיצמח מזה שיתקדש שמו הגדול ע"י.

3 יש לו להרהר הברכה. בספר אשל אברהם סי' ס"ב כתב על מש"כ הט"ז שם סק"א להתיר לברך על ידי הרהור בלילה כשצריך לשתות דאין זה סתירה מהמשנה ערום לא יתרום והרי הוא יכול להרהר. כי גם הט"ז לא כתב כ"א במה שהוא כעין דיעבד קצת מצד הצורך הגדול וכגון שאין לו כ"א מעט מים כדי גמיעה לצמאונו שחזק עליו בצער גדול וא"א לו ליטול ידיו ממים אלו כי לא ישאר לו לשתות בזה הוא שהתיר הט"ז ע"י הרהור. וכן במרחץ כשגבר עליו כל כך הצמאון שא"א להמתין עד צאת חוץ לבית החצון דמרחץ וליטול ידיו במים נקיים ולכסות גופו שלא יהי' לבו רואה את הערוה בכהאי גוונא הוא שיש היתר הנ"ל משא"כ במשנה דערום לא יתרום מיירי בלכתחילה ממש ע"ש. ועי' מ"א סי' ק"א סק"ב. ובספר זכור לאברהם כתב בשם הרדב"ז דישפשף ידיו בלילה במטפחת קשה יפה יפה ויברך ושכן הוא נוהג. וכ"פ א"ר סי' ל"ח דישפשף ידיו בכותל או בצרור ויברך ובס' ש"צ כתב בשם הרב ברכ"י יצ"ו דיהרהר בלבו אמנם י"ש יאנוס לדחוק עצמו לעמוד וירחץ ידיו ג"פ ויברך. ובשם שער המצות להרב האריז"ל כתב שישתה קודם שישן פחות מרביעית ויברך לפטור כל מה שישתה כל הלילה ובבוקר אם שתה כל הלילה שיעור רביעית בב"א יברך ברכה אחרונה ע"ש. ועי' מ"א סי' קפ"ד סק"ט דכפי דבריו אין תיקון זה מועיל. ועוד הא שינת קבע הוי הפסק עכ"ל ע"ש: ובספר צמח דויד מהרב הצדיק הקדוש מוהר"ר דויד מדינוב זצוק"ל כתב בשם הבעש"ט נבג"מ שאמר כי פעם אחד הי' בבית עכו"ם. והי' שמה ע"ז וכשיצא משם אמר לתלמידיו שהוא בשמחה גדולה. מחמת שבשעה אחת קיים כל התורה כולה. כי ע"ז דינא כצואה ואסור להרהר בד"ת במקום המטונף ובמה ששמר מחשבתו מבלי להרהר בשום דבר מד"ת נחשב לו כאילו קיים כל התורה. ופי' בזה הפסוק עם לבן גרתי. פרש"י ז"ל ותרי"ג מצות שמרתי. וקשה האיך הי' יכול לקיים שם כל התרי"ג מצוות הלא כמה מצות המה התלוים בארץ ושאר עניני מצות שלא כל אדם יכול לקיימן. ולפי הנ"ל ניחא כי גם כאן בית לבן הי' מלא גלולים ותרפים ומוכרח הי' יעקב אע"ה בבואו לביתו לשמור מחשבתו מבלתי להרהר שם בשום ענין מד"ת ולזאת נחשב לו כאלו קיים כל התורה: כתב בס' דרך פקודיך וז"ל שמעתי מגדול א' שיש בידו קבלה כשיש בבית איזה ס' מספרי המינים אסור לספר ד"ת כי היא ע"ז ממש וע"ז היא כמו צואה צא תאמר לו: ובשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ס' כתב נידון השאלה בעסק הספר מאפיקורס שהעתיק מלת הגיון עם פירוש מר' מה לעשות בו. לפי הנראה אין לחלק בין ס"ת לשארי ספרים שלהם הא אדרבה מבואר בס' ב"י שבשארי ספרים שלהם כ"ע מודים שנשרפין לכן בודאי ראוי לשריפה. אך כמדומה לי ששמעתי מאדמו"ח זצל"ה שבא מעשה כזה לידו וצוה לגנזו בכ"ח חדש על בה"ק וטעמו לא ידעתי זה ראיתי להודיע והבוחר יבחר עכ"ל ע"ש: